אינסולין לאזן הורמון משמין? – קובי עזרא

אינסולין איך לאזן את ההורמון המשמין? – קובי עזרא Ph.D. השמנה תזונה ודיאטה לאיזון הורמונלי.

אִינְסוּלִין הינו הורמון פפטידי (המורכב מ-51 חומצות אמינו), בעל פעילות אנאבולית המופרש מבלוטת הלבלב מתאי בטא שבאיי לנגרהנס (המהווים כ-2% מהתאים) אל מחזור הדם.

האִינְסוּלִין מופרש לדם כאשר ישנה עלייה ברמת הסוכר בדם. מצב זה מתרחש בעיקר לאחר ארוחה, ולכן האינסולין, לכן מכונה גם הורמון השובע.

לאינסולין השפעות רבות על רקמות הגוף שלנו, וברובן הוא מעודד תהליכים של בניית רקמות ואגירת אנרגיה בתא בצורה של שומן וגליקוגן (חומר אנרגיה פחמימתי לעת הצורך).

האינסולין יכול להגדיל את כמות קולטני הסוכרים בתאי שריר ובתאי שומן, ובכך להגביר את ספיגת הגלוקוז בהם.

האינסולין נחשב לגורם גדילה חשוב המעודד תאים להתחלק, ההורמון המשפיע על תאים שונים להתמיין לתפקידים שונים, ובעיקר – התפקיד המשפיע ביותר על מחלת הסוכרת – תפקידו לשלוט על רמות "חומרי המזון" בדם כגון סוכר, שומנים וגופי קטון.

 

סוכרת ומנגנון הפעולה של האינסולין להכנסת סוכר לתא

סוכרת ומנגנון פעולת האינסולין על הסוכרים

מנגנון הפעולה של האינסולין להכנסת סוכר לתא – ההשלכות הקליניות

תפקידו העיקרי של האינסולין הוא להאצת קצב כניסת הסוכר לתא, אולם עד כה מנגנון זה לא היה ברור דיו.
עם פיתוח השיטה לסימון של נשאי סוכר באמצעות ציטוכלסין B בפרקציות התאיות מתאי שומן מחולדות ובני אדם ניתן להראות כי:
א. אינסולין מגביר את קצב כניסת הסוכר ע"י העלאת ריכוז נשאי הסוכר בעטיפת התא.
ב. זאת ע"י העתקה מהירה והפיכה ותליה בריכוז של נשאי סוכר מתוך מחסן תוך תאי הקשור לחלקיקי הגלג'י לעטיפת התא.
ג. העתקה זו צורכת אנרגיה ולא סינטזה חלבונית ומבוצעת בצורה רב שלבית.

החשיבות הקלינית של ממצאים אלו במודלים של סכרת, דיאטה רבת שומן/דלת פחמימות, ההשמנה בחולדות, ונמצא כי התנגדות לאינסולין האופיינית למצבים אלה, שהינה פוסט רצפטורית נובעת מירידה משמעותית בריכוז נשאי הסוכר במחסן התוך תאי, וכתוצאה מכך הקטנת ריכוזם בעטיפת התא.
תוצאות אלו יביאו לפיתוח שיטות טיפוליות המכוונות להעשרת המחסן התוך תאי וע"י כך שיפור בטיפול בחולי הסוכרת וההשמנה.

 

בדיקת HEMOGLOBIN GLYEOSYLATED כמדד לאיזון סכרת

בשנים האחרונות פותחה שיטה לבדיקת רמות של GLYCOSYLATED HEMOGLOBIN (HGA1) בדם.
יתרון של השיטה בכך שהיא מאפשרת קבלת תמונה של איזון מצב הסכרת לטווח של 2-3 חודשים, להבדיל מבדיקת רמת גלוקוז בדם המתארת מצבה זמני בלבד. רמות HGA1 מעל 8% נחשבות כי פטלוגי.
מתברר שקיימת קורלציה מובהקת בין בדיקת העמסת גלוקוז לבין רמות HGA1 במצבי סטרס, כגון לאתר עוטם לב, רמות סוכר בדם של החולה עולות. בדרך כלל עליות אלו מוסברות ע"י רופאים כתוצאה מסטרס בלבד. באמצעות בדיקת HGA1 אפשר לבדוק האם עליה בגלוקוז באה כתוצאה מסטרס או מעידה על סכרת סמויה. נמצאה גם קורולציה בין רמת לבין הפרעות נאורולוגיות בילדים עם סכרת נעורים.
בנשים בהריון בדיקת HGA1 מאפשרת מעקב טוב של איזון סכרת. בנוסף לכך מתברר שהוולד נמצא בקורלציה חיובית עם הערכים של HGA1, חשוב יהיה לכך להכניס בדיקת HGA1 לשימוש בבתי חולים ובמרפאות לבדיקת איזון סכרת.

שימוש בסיבי מזון שונים כאמצעי עזר בטיפול כנגד השמנה וסוכרת

חשיבות השימוש בסיבים כאמצעי עזר בטיפול כנגד השמנה וסוכרת ידועה זה כ- 10 שנים. עם כל זאת נמשכים החיפושים אחרי מקור סיבים שיהיה נעים לחיכם של החולים וללא תופעות לוואי.
נבדקה השפעת דיאטה עשירה שמנים בסיבים (15%) ממקור סויה על עקומת הגלוקוז, רמות האינסולין והטריגליצרידים בעכברים שמנים ובחולדות סוכרתיות שנתקבלו ע"י הזרקת ספטרפטוזוטוסין. סיבים ממקור סויה ניתנים לאכילה בצורתם הטיבעית אם ע"י הכללתם במי השתיה, מוצרי חלב או בתבשילים שונים. עכברים שמנים שהוזנו למשך 3 חודשים הראו ירידה ברמות הגלוקוז והאינסולין לאחר צום וכן 60 דקות לאחר העמסת הגלוקוז. לעומת זאת רמות הטריגליצרידים והכולסטרול נשארו ללא שינוי.
חולדות סוכרתיות שהוחזקו למשך 45 ימים על דיאטה עשירת סיבי סויה, עקומת הגלוקוז היתה נמוכה יותר לעומת אלו שלא קיבלו סיבים במיוחד בזמנים 60 ו- 120 דקות לאחר העמסת הגלוקוז.
רמות הגלוקגון, הטריגליצרידים והכולסטרול היו אף הן נמוכות בחולדות הסוכרתיות שהוזנו בסיבי הסויה לעומת אלו שלא קבלו סיבים. מעניין לציין שגם חיות לא סוכרתיות שהוזנו בסיבי סויה , כמות הגלוקוז לאחר 60 דקות היתה נמוכה לעומת אלו שלא צרכו סיבי סויה.

ממצאים אלו מרמזים:
1. סיבי הסויה משנים כנראה את ספיגת הגלוקוז והליפדים מהמעיים. מסקנה זו נתמכת גם ע"י ניסויים תוך שימוש בטכניקה בהם שהדגרה של שקים אלו עם סיבי הסויה מפריעה למעבר הגלוקוז לצד השני של המעי.
2. התוצאות תומכות באפשרות של שימוש בסיבי סויה כאמצעי עזר בטיפול כנגד השמנה וסוכרת.
החלבה
מוצר זה משמש את האוכלוסיה התימנית בארץ כאמצעי תיבול, לאחרונה חולי סוכרת מסוג 2 , באוכלוסייה זו מרבים להשתמש בחילבה כאמצעי הקלה למחלתם, אפשרות זו נבדקה בחולדות סוכרתיות.

המסקנות:
ייתכן ואחת הסיבות למקרי הסוכרת המעטים אצל יהודי תימן נבעה מהשימוש בחילבה.
לכן, ייתכן ולחילבה בהיותה עשירה אף בסיבים יהיה בעתיד שימוש נוסף כאמצעי טיפול בסוכרת.

 

 

סוכרת ואינסולין

סוכרת ואינסולין

ההורמון אינסולין הינו ההורמון שחסר או שפעילותו לוקה אצל חולי סוכרת.

אינסולין הינו הורמון חלבוני, המורכב מ- 51 חומצות אמינו. האינסולין מיוצר ע"י תאי בטא שבלבלב באיזור המכונה אי לנגרהייס הנ"ל מהווים כ- 2% מהלבלב.

האינסולין הינו הורמון מרכזי בויסות חילוף החומרים של פחמימות ושומנים בגוף. אינסולין גורם לתאים בכבד, בשרירי השלד, וברקמת השומן לקלוט גלוקוז (סוכר) מהדם אל הרקמות. יש לציין שבכבד ובשרירי השלד הגלוקוז מאוחסן כחומר תשמורת – גליקוגן (מאגר של פחמימות מורכבות), ובתאי שומן (adipocytes) הוא מאוחסן כטריגליצרידים (חומצות שומן).
אינסולין מונע את השימוש בשומן כמקור אנרגיה ע"י עיכוב בשחרור ההורמון גלוקגון (האנטגוניסט בפעילותו לאינסולין). הסוכרת הינו מחלה מטבולית ומתאפיינת בתסמונת מטבולית (כמובן בעיקר אנדוקרינית), אינסולין הניתן בשיעור קבוע כדי לאזן ולהפחית את עודפי הסוכרים מהדם, אחרת המצב עשוי להיות רעיל.

כאשר רמות הסוכר (גלוקוז) בדם יורדת מתחת לרמה מסוימת, הגוף מתחיל להשתמש בסוכר המאוחסן כמקור אנרגיה באמצעות תהליך גליקוגנאוגנזה (glycogenolysis), בתהילך מנצל את מאגרי הגליקוגן שבכבד ובשרירים לגלוקוז.

האינסולין הינו הורמון אנאבולי ולכן ככזה מאפשר בניית מולקולות קטנות מולקולות גדולות יותר. לדוגמא: האינסולין חיוני להכנסת חומצות אמינו לתוך התאים על מנת לבנות מהן חלבונים. הוא מסייע להכניס חומצות שומן לתאים על מנת לבנות מהם שומנים.

מאז גילויו הופק האינסולין בעיקר מלבלב בקר וחזיר. ומאז הכל היסטוריה, התכשיר אינסולין ממקור אנושי, מיוצר בשיטת הנדסה גנטית, תוך שימוש בחיידקי אי-קולי (הדומה להורמון גדילה).

ניתן להאריך את משך פעולת האינסולין באמצעות קשירתו לחלבון או לאבץ, המעכבים את קצב ספיגתו מאתר ההזרקה. הארכת משך הפעולה נותנת מענה טוב יותר לצורך בהפרשה הבסיסית בין הארוחות.

כך בהמשך הופיעו תוצרי אינסולין: תערובות של אינסולין קצר-טווח ובעל טווח בינוני, והן כיום הנוסחאות הנפוצות ביותר בשימוש קליני.

לרוב מוזרק האינסולין אל השומן התת-עורי, ומשום כעבור 15-30 דקות האינסולין קצר-הטווח מתפרק מן ההקסמרים למונומרים בני-ספיגה.

כמו כן, מיוצרים ומשווקים כיום גם אנלוגים ארוכי-טווח, המחקים את קצב ההפרשה הבסיסי, הפיזיולוגי. פרופיל הספיגה של אנאלוגים אלה הוא בעל תנודות מתונות יותר, ולכן הם מאפשרים רמה קבועה ומתמשכת בין הארוחות. באמצעות השילוב בין אנלוגים קצרי-טווח לאנלוגים ארוכי-טווח, אנו מתקרבים יותר לסימולציה של פרופיל ההפרשה הפיזיולוגי של אינסולין בגופנו.

אינסולין בשאיפה

האינסולין נספג במהירות לנימים האלוואולרים ומתפזר דרך מחזור הדם הסיסטמי. שטח האפיתל האלוואולרי הוא כ-100 מ"ר, יש בו כלי דם מרובים והוא מאד פרמיאבלי. עובדות אלו הופכות את מתן האינסולין בשאיפה לאופציה אטרקטיבית יותר מאשר בזריקות.

אינסולין הסוכר בדם

הסויה והשפעתה על הסוכר בדם ורמות האינסולין

סוכרת השפעת צמח הסויה על רמות הסוכר בדם והאינסולין. אודות מחקרים שונים. 

סוכר בדם

נסקרו 7 מחקרים קליניים, אשר כללו 601 נשים לאחר גיל המעבר שנטלו תוסף סויה ו- 581 נשים לאחר גיל המעבר אשר נטלו פלסבו. מינון הסויה נע בין-    mg 40 ל-  mg160, וטווח המחקרים היה בין 3 חודשים לשנתיים.
לא נראו שינויים משמעותיים בין הקבוצות. אולם, כאשר השוו את הטווח הארוך יותר (מעל ל- 6 חודשים) בהשוואה לטווח הקצר יותר, נראה כי בקרב משתתפות, אשר נטלו תוסף סויה לזמן ארוך יותר, נצפו רמות נמוכות יותר של סוכר בדם. בנוסף נראה כי המינון הנמוך יותר (פחות מ-  mg100) היה יעיל יותר. 

אינסולין

נסקרו 7 מחקרים קליניים שבהן נטלו חלק 581 נשים לאחר גיל המעבר, אשר נטלו תוסף סויה ו- 561 נשים כקבוצת ביקורת. נצפתה ירידה משמעותית ברמות האינסולין בצום אצל אלה, אשר נטלו סויה. בהסתכלות מעמיקה יותר על הממצאים, נראה הבדל משמעותי ברמות האינסולין בצום בנשים בעלות משקל תקין או בעלות עודף משקל קל, בהשוואה לנשים עם משקל עודף חריג (BMI גדול מ 30). 
לסיכום, נראה כי תוסף של סויה במינון של פחות מ- 100 מ"ג, לטווח הקצר מ- 6 חודשים, יעיל בהפחתת משקל בנשים עם משקל תקין או משקל עודף קל.
בנוגע לרמות הסוכר בדם, מינון הנמוך מ- 100 מ"ג לדציליטר לטווח של יותר מ- 6 חודשים, הראה יעילות גדולה יותר. נמצא גם כי תוסף סויה מפחית את רמות האינסולין בצום ביעילות גבוהה יותר אצל נשים בעלות משקל תקין או השמנה קלה.